נרדפי השואה המרוקאים נאבקים על זכויותיהם הם עמדו בתור ללחם ולתפוחי אדמה וסבלו רעב,!!!
שתפו והפיצו ליוצאי מרוקו. למה טוניס כן מרוקו לא?
נרדפי השואה המרוקאים נאבקים על זכויותיהם
הם עמדו בתור ללחם ולתפוחי אדמה וסבלו רעב, אלימות ופחד. 70 גמלאים של נמל אשדוד שהיו ילדים במרוקו בזמן השלטון הנאצי תובעים הכרה מהמדינה כנרדפי שואה. אחרי שממשלת גרמניה העבירה כספי פיצויים, הם דורשים קצבה חודשית קבועה
יאיר הרוש
פורסם: 04.04.13, 14:57
שתף
"היינו ארבעה אחים קטנים בעיר מקנס שבמרוקו. בכל פעם ששמענו רעש גדול של מטוסים גרמניים מעל הבתים שלנו, ההורים היו מחביאים אותנו מהר בבור מתחת לבית. כמו מקלט קטן. כילדים לא ידענו שמדובר בגרמנים, אבל יותר מאוחר הבנו שהם הפגיזו אותנו. אני זוכר עד היום את רעש ההפגזות. שעות ישבנו שם במקלט. רק אחרי תלאות, ב־1952, עליתי לישראל בעליית הנוער". כך משרטט יעקב אלמדור (74) את החוויות הזכורות לו מימי שלטון הנאצים, רגע לפני שנכשלו בהשתלטות על צפון אפריקה.
כמו אלמדור, יש עוד אלפים מיוצאי מרוקו בישראל שהגישו תביעה להכרה בזכויותיהם, הן מגרמניה והן מישראל, כמי ששרדו את זוועות הרייך השלישי. עו"ד רפאל דיין, המשמש כתובת משפטית עבור 70 גמלאים מאשדוד, הגיש בשמם באחרונה תביעה נגד המדינה בדרישה לקבל קצבה חודשית קבועה. "המדינה צריכה לבוא ולהכיר ביהודי צפון אפריקה שסבלו מהשואה", טוען עו"ד דיין. "חשוב לספר את סיפורם של כלל היהודים באותה עת, לא רק את של יהודי מזרח אירופה". לקוחותיי הולכים לעולמם
יום הזיכרון לשואה ולגבורה יצוין ביום ראשון הקרוב. האירוע הטראומטי בחיי העם היהודי, בו נרצחו שישה מיליון מיהודי אירופה במחנות ההשמדה של הצורר הנאצי. אלא שישנו פרק מקביל בספרי היסטוריה שכמעט ואינו מוזכר. פרק שעוסק בכיבוש הנאצי בצפון אפריקה. יהודי ארצות המגרב אמנם לא נשלחו אל תאי הגזים, אך ה"סגירה" ההדרגתית של צבא היטלר עליהם עשתה את שלה ופגעה במרקם החיים השוטף.
ב־1953 הגיעו גרמניה וישראל להסכם שילומים לפיו יפוצו ניצולי שואת אירופה. אלו קיבלו פיצוי חד פעמי ("רנטה") מהגרמנים ומקבלים קצבה חודשית קבועה מהמדינה בסך 1,300 עד 2,200 שקל. יהודי טוניס הוכרו על ידי גרמניה לפני כחמש שנים וגם המדינה הכירה בהם, כך שהם זכאים לעת זקנה לקצבה חודשית מישראל (1,850 שקל) ומרנטה שקיבלו מהגרמנים (כ־13 אלף שקל). יהודי לוב ואלג'יריה זכו אף הם להכרה מגרמניה, אך עדיין לא מהמדינה.
גמלאי נמל אשדוד - למה ליוצאי טוניס כן ולהם לא?
יהודי מרוקו לא נכללו ברשימה עד לא מזמן. ב־27 באפריל 2011 נפל דבר: ממשלת גרמניה הכירה, לאחר משא ומתן ממושך ומורכב מול נציגי ועידת התביעות העולמית, להכיר ביהודי מרוקו כ"נרדפי שואה". ההגדרה של נרדף שואה היא רחבה, אך בבסיסה היא מתייחסת ליהודי שעבר רדיפות או הגבלות תנועה, כמו עוצר, כליאה, איסור מעבר מעיר לעיר וכדומה. כפועל יוצא מכך, בפעם הראשונה מאז החתימה ההיסטורית של ממשלת דוד בן גוריון על הסכם השילומים ב־1952, הכירה ממשלת גרמניה בנזקים שנגרמו ליהודי מרוקו בין השנים 1940 ל־1943.
עו"ד דיין, המייצג גמלאים ממוצא מרוקאי באשדוד - רובם ככולם מוועד גמלאי נמל אשדוד - הגיש בשמם כ־900 תביעות לוועדה שתפקידה לקבוע זכאות לפיצוי חד פעמי. נכון להיום, התקבלו 175 מענקים בשיעור של 13 אלף שקל לכל תובע שתביעתו אושרה על ידי ועידת התביעות.
אנו באנו ארצה
בהמשך להכרת גרמניה בסבלם של יוצאי מרוקו כנרדפי שואה, נפתח הפתח לדרישה גם מהמדינה להכיר בהם כניצולי שואה וכנרדפים. בתביעות שהוגשו באחרונה על ידי ארגונים שונים נדרשת ישראל להכיר בסבלם של יהודי מרוקו ואף להכיר בהם כנרדפי שואה, בדיוק כפי שהכירו ביוצאי יהדות חבל הקווקז לפני כשלוש שנים. אלא שבניגוד לתביעה מהגרמנים, בבסיס התביעה מהמדינה קובע החוק לפיצוי נכי רדיפות הנאצים (תשי"ז 1957) כי לצורך קבלת פיצוי כלשהו, על התובע להוכיח נכות פיזית "עקבית" שנגרמה לו מאותן שנים קשות, כזו שממנה לא החלים עשרות שנים מאוחר יותר.
התביעות מהמדינה שהגישו 70 הגמלאים מאשדוד לפני כחודשיים ממתינות לפסיקת בית המשפט המחוזי בחיפה. התובעים עלו לישראל ללא הוריהם במסגרת עליות הנוער והתיישבו תחילה בקיבוצים ובמושבים. רובם התגייסו לצה"ל והשתתפו במלחמות ישראל. על פי ההערכות, מדובר על 2,000 עד 3,000 איש שעלו ארצה לבדם עד שנת 1953.
חרפת רעב
במועדון הגמלאים של נמל אשדוד שברחוב המעפילים ברובע ב' נפגשים הפנסיונרים, משחקים ומנהלים חיי חברה ואף יוצאים לטיולים מאורגנים. מעת לעת הם בודקים מה קורה עם התביעות, הן מצד ההכרה של גרמניה ביוצאי מרוקו והן בתביעה החדשה שהגישו נגד המדינה.
"עדיין לא קיבלנו את המענק הגרמני ואנחנו ממתינים", מספר ישראל אזולאי, חבר במועדון. אזולאי (76) נולד בעיירה סאלי שליד עיר הבירה רבאט. הוא זוכר היטב את הקשיים שבימי מלחמת העולם השנייה: "הרגשנו את המחסור באוכל בעצמנו. עמדנו בתור ללחם ולתפוחי אדמה ועד שהגיע התור שלנו, לא היה נשאר כלום. סבלנו מרעב, הייתי אז בן שמונה. ידענו דבר אחד: הכניסו אותנו לבית כנסת והודיעו לנו שהגרמנים כבר פה. המלך אהב את היהודים, אבל היו ערבים שעבדו בשביל הגרמנים, הראו להם איפה הבתים שלנו". לדבריו, במרוקו היו אזורים שנקראו מלאח', סוג של גטאות, בהם התקיימה הקהילה היהודית בתנאים מגבילים מאוד.
"אני זוכר את הגרמנים", משחזר אלברט מלכה (77). "הם היו גבוהים, לבנים. ראיתי אותם עם המגפיים וצלבי הקרס, הייתי בן 11. היו ערבים שהזהירו אותנו שאם לא נתחבא, יהיה אסון גדול".
שרפו מתפלל בדרך לבית הכנסת
התקרבותם של החיילים הנאצים למרוקו שינתה את המרקם העדין שאפיין את החברה המרוקאית, היהודית והערבית - שתי קהילות שחיו לפני כן זו לצד זו בהרמוניה. פליקס אביטבול, כיום בן 80, זוכר אירועים אלימים נגד יהודים בשוק המפורסם והצבעוני של מרקש. "היו ערבים שקיבלו ביטחון והיו מכים יהודים", הוא מספר. "אפילו שרפו אחד שהלך לבית הכנסת כששפכו עליו חומר דליק. הייתה שנאה כלפינו".
גם בעיר פֶס שמעו על הכוחות הגרמנים המתקרבים והתכוננו ליום הנורא. מוריס בניטה (76) זוכר את ניסיונות ההסתתרות: "חפרנו תעלות, שאם תהיינה התקפות, נוכל להסתתר. היינו בני שלוש וארבע וראינו איך ההורים שלנו סבלו. אני זוכר איך היינו שרים נגד היטלר והגרמנים".
הגמלאים התובעים, כמו גם עו"ד דיין, יודע שהמאבק נגד המדינה יהיה קשה. במידה ובית המשפט יפסוק לטובתם, מדינת ישראל תצטרך לפצות את
התובעים בשיעור של עשרות מיליוני שקלים בשנה. הפיצוי כולל שורת הטבות: קצבה חודשית בסך 1,850 שקל, פטור מאגרת רשות השידור והנחות שונות באגרות ממשלתיות.
"עם קבלת החלטה שיפוטית בעניינם של יוצאי יהדות מרוקו, סביר מאוד להניח כי המדינה תערער על ההחלטה והנושא יועבר להכרעתו של בית המשפט העליון", מעריך עו"ד דיין. "האבסורד שבעניין הוא שמרבית התובעים עזבו את מדינות הלאום שלהם בין השנים 1948 ל־1953 בהיותם קטינים, לכן הדרישה כיום להוכחת נכות רפואית היא בעייתית ביותר בלשון המעטה".
ולמרות זאת, ניצול שעלה לישראל עד 1953 ועודנו בין החיים יכול להגיש תביעה להכרה.
גם אם תתקבל החלטה שהמדינה מכירה ביהודי מרוקו כנרדפי שואה, פסק הדין יחול מאותו רגע ולא רטרואקטיבית. "מצבם הכלכלי של אותם יוצאי מרוקו שתובעים את הכרתם מהמדינה נחשב לרעוע", מסביר עו"ד דיין. "אין להם נכסים והפיצוי, בסך 1,850 שקל, היה ויתקבל, יתווסף לקצבת הזקנה של הביטוח הלאומי בסך 1,900 שקל".
הסיכוי לזכות בתביעה לקבלת קצבה קבועה מהמדינה אמנם נמוך, אך גמלאי הנמל יודעים מאבקים מהם. אותם אי אפשר להפחיד כל כך מהר.
מהרשות לזכויות ניצולי השואה במשרד האוצר נמסר בתגובה: "עניין זכאותם של יהודי מרוקו לתגמולים לפי חוק נכי רדיפות הנאצים מתברר בימים אלו בפני בתי המשפט, בשני הליכים המתנהלים בוועדות העררים בתל אביב ובחיפה".
הכתבה המלאה מתפרסמת בסוף השבוע בעיתון "ידיעות אשדוד"
תגובות
הוסף רשומת תגובה